פרק א משנה ו
אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר – עַד שֶׁיְּהֵא אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה.
וְלא אֶת הַשָֹּׂדֶה – עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ תִּשְׁעַת קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעַת קַבִּין לָזֶה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ תִּשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה, וְתִשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה.
וְלא אֶת הַגִּנָּה – עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ חֲצִי קַב לָזֶה וַחֲצִי קַב לָזֶה.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בֵּית רֹבַע.
וְלא אֶת הַטְּרַקְלִין וְלא אֶת הַמּוֹרָן וְלא אֶת הַשּׁוֹבָךְ,
וְלא אֶת הַטַּלִּית וְלא אֶת הַמֶּרְחָץ וְלא אֶת בֵּית הַבַּד,
עַד שֶׁיְּהֵא בָּהֶן כְּדַי לָזֶה וּכְדַי לָזֶה.

זֶה הַכְּלָל.
כָּל שֶׁיֵּחָלֵק וּשְׁמוֹ עָלָיו – חוֹלְקִין.
וְאִם לָאו – אֵין חוֹלְקִין.
אֵימָתַי?
בִּזְמַן שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶם רוֹצִים.
אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים –
אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִכָּאן יַחֲלקוּ.
וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ – אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים לא יַחֲלקוּ.